האם נותן שירות יכול להיחשב כעובד שכיר או עובד עצמאי

קביעת מעמדו של עובד כלשהו עובד שכיר או כעובד עצמאי, הינה קביעה בעלת משמעויות כלכליות חשובות ביותר. זאת לאור הזכויות הסוציאליות הרבות מהן נהנה העובד השכיר בהשוואה לעובד העצמאי, ואשר כוללות דמי חופשה, דמי מחלה, דמי הבראה, דמי נסיעות, פיצויי פיטורים, דמי אבטלה, ועוד.

כיצד נקבע מעמדו של נותן השירות

עקרונית, גם מי שנותן שירות לעסק יכול להיחשב למעשה עובד שכיר וזאת במידה והוא עונה על המבחנים שנקבעו בעניין זה בפסיקה. העובדה לפיה לאותו נותן שירות נפתחו תיקים כעובד עצמאי במסגרת רשויות מס הכנסה, מע"מ והמוסד לביטוח לאומי, יכולה להיחשב כאינדיקציה מסוימת לעניין קביעת מעמדו, אולם היא איננה נחשבת כאינדיקציה מכרעת אשר ביכולתה לחרוץ ולקבוע את סוג מעמדו.

כיום מקובל בפסיקה להגדיר את מעמדו של העובד, כעובד שכיר או עובד עצמאי, לפי המבחן המעורב אשר כולל את מבחן ההשתלבות, שמשמש כמבחן המרכזי, ומבחני עזר נוספים.

מבחן ההשתלבות כולל את הפן החיובי, אשר בוחן האם העובד השתלב כחלק פנימי ואינטגראלי במערך העבודה של בית העסק או כגורם חיצוני בלבד וכן, את הפן השלילי, אשר בוחן האם לעובד יש עסק עצמאי משלו.

מבחני העזר כוללים בעיקרם את המבחנים הבאים:

מבחן המרות, השליטה והפיקוח – האם העובד היה נתון למרותו, שליטתו, ופיקוחו של בעל העסק שלו הוא נתן את השירות, שאז הוא יוגדר כעובד שכיר וההיפך.

מבחן הציוד – האם העובד השתמש לצורך עבודתו בציוד של העסק (שאז הוא יוגדר כעובד שכיר) או שהוא הביא ציוד משלו (שאז הוא יוגדר כעובד עצמאי)

מבחן הביצוע האישי – האם מדובר במי שהתחייב לתת את השירות באופן אישי לבית העסק, ובמידה והדבר נבצר ממנו, הוא איננו צריך לדאוג לעצמו למחליף (שאז הוא יוגדר עובד שכיר), או שהמדובר במי שהתחייב לספק את העבודה לבית העסק בכל מקרה, כך שבמידה והדבר נבצר ממנו, עליו לדאוג לעצמו למחליף.

במידה ונותן השירות איננו עונה על המבחנים הללו, הוא יוגדר כעובד עצמאי.

מהן הזכויות הסוציאליות של העובד העצמאי

ככלל, העובדים העצמאיים בארץ נהנים מפחות זכויות סוציאליות משיש לעובדים השכירים שזכאים לזכויות העובד על פי חוק. כך, לדוגמא, העובדים העצמאיים אינם זכאים לפיצויי פיטורים ודמי אבטלה, למעט מקרים בהם מדובר בעובדים עצמאיים אשר השירותים שהם נתנו לבית העסק מופיעים בתוספת הראשונה לצו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים), תשל"ב-1972.

מדובר בעובדים כגון: עובדי ניקיון תברואה, עובדי ניקיון משרדים, מחלקי גז, שומרים, מורי דרך, ועוד, וזאת בתנאי שהם עומדים בתנאים הנדרשים לצורך קבלת המעמד כעובדים שכירים, כמפורט בתוספת הנ"ל.

יחד עם זאת, העובדים העצמאיים זכאים לזכויות סוציאליות אחרות, כגון מענק עבודה (מס הכנסה שלילי); קצבאות שונות מטעם המוסד לביטוח לאומי, כגון דמי לידה, גמלת שמירת הריון, קצבאות לנפגעי עבודה, גמלת נכות, קצבת זקנה, אבטחת הכנסה, ועוד. 

בנוסף, ובהתאם לסעיפים 2 – 18 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), תשע"ז-2016, החל משנת 2017 ואילך, עובד עצמאי אשר בין הגילאים 21 – 60 וכן רשום כעוסק ברשויות מע"מ לפחות חצי שנה, חייב להפקיד באופן עצמאי מדי שנה סכומי כסף לצורך חיסכון פנסיוני, וזאת באחוזים אשר נגזרים לפי גובה הכנסתו.

עובד עצמאי שהפקיד כספים לחיסכון פנסיוני, יהיה זכאי להטבות הבאות:

1. הוא יהיה רשאי בתנאים מסוימים למשוך חלק מהכספים במידה והוא ייקלע למצבי אבטלה, כגון במקרים בהם הוא ייאלץ לסגור את העסק שלו או יגיע לגיל פרישה.
2. הוא יהיה זכאי להטבות מס עבור ההפקדות העצמאיות שהוא ביצע לביטוח פנסיוני עצמאי.
3. הוא יהיה רשאי להפקיד סכומים נוספים לביטוח פנסיוני מעבר לסכומים הקבועים בחוק, וזאת כדי להגדיל את החיסכון הפנסיוני ואת קצבת הפנסיה שלו וכן ליהנות מהטבות מס נוספות.