חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) התשס"ב – 2002, קובע, כי על כל מעסיק במשק חלה החובה למסור לעובד לא יאוחר מ -30 יום הודעה בכתב בה יפורטו תנאי העבודה של העובד.
אכן, על פי חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, כל עובד זכאי לימי חופשה, כשהזכות הינה כדלקמן-
יודגש – כי הזכאות לימים שלהלן הינה לעובד העובד 6 ימים בשבוע.אכן, על פי חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, כל עובד זכאי לימי חופשה, כשהזכות הינה כדלקמן-
יודגש – כי הזכאות לימים שלהלן הינה לעובד העובד 6 ימים בשבוע.
- ימים בהם העובד נמצא בשירות מילואים
- ימי חג
- חופשת לידה
- ימים בהם נמצא העובד בימי מחלה או תאונה
- ימי אבל
- ימי שביתה
- הודעה מוקדמת לפיטורים, אם עלו ל 14 ימים ובמידה ועלו.
החופשה תינתן בחודש האחרון של שנת העבודה שבעדה היא ניתנה או במשך שנת העבודה שלאחריה.
חוק חופשה שנתית מחייב את המעביד לנהל פנקס ימי חופשה בו יירשמו הפרטים הבאים:
שם; שם אב; שם משפחה; תעודת זהות; תאריך התחלת עבודה; מועד החופשה שניתנה; דמי החופשה ששולמו ומועד התשלום; תאריך בו סיים העובד לעבוד; פדיון חופשה ששולם ומועד התשלום.
היה ומעביד לא ינהל פנקס ימי חופשה יוכלל העובד לטעון כי לא היה כלל וכלל בחופשה, והנטל להוכיח כי לך כך הדבר יהיה מוטל על המעביד.
חוק חופשה שנתית קובע, כי תקופת התיישנות לפי החוק לכל תביעה הינה שלש שנים בלבד.
היה ועובד יתבע על פי חוק זה בסיום יחסי עובד ומעביד, יוכל לתבוע כאמור אך ורק זכות חופשה של 3 שנים אחורנית.
היה והעובד יתבע בעת קיום יחסי עובד ומעביד, יוכל לתבוע הוא בגין 7 שנים אחורנית.
למידע נוסף על פסקי דין בדיני עבודה תוכלו לפנות לאתר מאגר פסקי דין.
5 / 5. 189